החלטה בתיק עמ"ת 17233-04-12

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו כי בתאריך 1/4/12, בסמוך לשעה 20:35, החזיק ברכב שלו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 262.40 גרם שלא לצריכתו העצמית. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ולאחר שלא הייתה מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה, ובהכרח גם לקיומה של עילת מעצר סטטוטורית, הורה ביהמ"ש על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלאים בבית בן דודו בפזורת שבט אלעזאזמה. כן הורה ביהמ"ש, כי על העורר להצביע בפני קמ"ן תחנת ב"ש על המקום המדויק בו ישהה וזאת בנוסף לערבויות ולהפקדה כספית בסך 15,000 ש"ח.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני, כאשר לטענת העורר לא היה מקום להורות על שחרורו בתנאי מעצר בית מלאים, כאשר ניתן היה להסתפק בשחרורו לביתו, גם ללא פיקוח, שכן המסוכנות הקמה ממנו אינה גבוהה; הוא אב לשני ילדים; לא ניסה להתחמק מהשוטרים; ואין לו הרשעות קודמות.

לא יכולה להיות מחלוקת, כי קמה עילת מעצר במקרה שבפנינו נוכח החשד המבוסס בראיות שבתיק החקירה, כי העורר החזיק ברשותו סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. ברע"פ 2557/12 חזר כב' השופט רובינשטיין על ההלכה, כי " החזקת סמים שלא לצריכה עצמית על פי העונש שקבע המחוקק, היא אחותה, ניתן לומר - תאומתה, של עבירת הסחר בסמים". לפיכך, טענותיו של העורר בעניין זה אין מקומן בשלב הזה של הדיון.

המסוכנות הקמה מהעורר נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, וגם אם לא ברח מהשוטרים וגם אם לא חשב לשבש את החקירה (כפי שהצביע הסנגור שיכול היה לעשות), עדיין אין בכך כדי להפריך מסוכנות זו.

החלופה אליה שוחרר בסופו של דבר העורר, הוצעה על ידיו בבימ"ש השלום ובמידה והוא סבור שישנה חלופה טובה יותר, היה עליו להתכבד ולהציגה בבימ"ש קמא. ההצעה לשחרר את העורר למעצר בית לביתו ללא פיקוח, אינה סבירה, במיוחד כאשר לא הצביע העורר על כל נסיבה המצדיקה מתן אמון כה רב במי שמיוחסת לו עבירה כה חמורה. הסנגור ניסה לטעון כי לא מדובר בעבירה כה חמורה, אך מדובר בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שכאמור, המחוקק מצא לנכון להעמיד לצידה מאסר בפועל של 20 שנה, ובכך הביע דעתו בנוגע למסוכנות הקמה ממי שמבצע לכאורה עבירה שכזו.

בימ"ש השלום עשה איזון נכון בין העובדה שמדובר בעבירה ראשונה של העורר, ובין העבירה המיוחסת לו, תוך שהתחשב גם בעובדה שמדובר בסם מסוכן מסוג חשיש ובמשקל של הסם. בנסיבות אלה, היה מוכן ביהמ"ש להסתפק בחלופה שהוצגה בפניו, הגם שסבר שלא מדובר בחלופה מיטבית ואינני סבורה שיש מקום להתערב במסקנתו.

הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו ניסן תשע"ב, 18/04/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: